<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ב</h1>
<h2>דף מז:</h2>
לשון הרמב"ם ז"ל הגוי אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואינו קונה אלא בשטר וכל זה בקרק' כי אינו קונה ואינו מקנה אלא בשטר אבל במטלטלין קונה ומקנה במשיכה או בדמים במכירה. משיכה בגוי קונה אם משך מישראל אפילו נתן מעות עד שימשוך. וקיימא לן כרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות ולגוי צריך דבר אחר וזהו משיכה מציעא ובעבודה זרה. לשון הרמב"ם הלכה למעשה מתוך שאנו מסופקין אי הלכה כריש לקיש דאמר משיכ' מפורשת מן התורה ואם כן לגוי בכסף או הלכה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ואם כן לגוי במשיכה דלעולם לישראל בדבר אחר ולגוי בדבר אחר אם כן כשרצה הישראל להפקיע קדושת הבכור צריך הגוי שיעשה משיכה ויתן הכסף לישראל וצריך שימכור לגוי אבר שהנשמה תלויה בו ע"כ. לשון הרמב"ם בזכייה פ"ט שכיב מרע שצוה שיתן לגוי מתנה אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעשות עבירה מנכסיו אבל אם אמר תנו לו כך וכך שיש לו אצלי בידי הרי זה נותנין עד כאן. הלוקח גוי גופו קנוי יבמות. גוי יורש את אביו דבר תורה קדושין.
<h2>דף ע:</h2>
מקבלין בהמה מהגוי למחצי' שכר ויהיה כל האחריות על המקבל וכן מותר ללות מהם להלוותם ברבית וכן בגר תושב ומותר להלוות ברבית כדי חייו וצורבא מרבנן מותר יותר מכדי חייו כי לא ילמוד ממעשיו וכתב ר"ת כי יש שתי לשונו' בגמ' ללישנ' קמ' אסו' זולתי בכדי חייו וללישנ' בתר' מות' בכל ענין ועל זה אנו סומכין בזמן הזה לתת ברבית יות' מכדי חייו כי הוא איסור' דרבנן ואזלי' לקולא כלישנא בתר' ועוד כי בזמן הזה הכל כדי חייו בעבו' המסין והארנוניות ועוד כי אנחנו בגלות ואין לנו שום משא ומתן אחר שנוכל לחיות בו ואין לאסור אותו משום שמא ילמד ממעשיה' יות' משאר משא ומתן. ועו' פשוט שם ישר' שלוה מגוי ברבית ישר' אחר ועשה לו ערב ובלבד שיתנה שלא יראה אותו אצל הערב אלא שיגבה תחלה מן הלוה כמו בדיננו שאם היה נפרע מן הערב תחלה כמו בדיניהם היה חוזר אחר כך הישראל אחר הלוה לגבות ממנו ונמצא הישראל לוקח הרבית וכתב הראב"ד וה"ה ישראל שהלוה לגוי ברבית ישראל אחר נעשה לו ערב ובלבד שיתנה שלא יראה אותו אצל הערב אלא אם כן אין בידו לפרוע וכן כתוב בתוספות ישראל שלוה מגוי וגוי מישראל ברבית אחר נעשה לו ערב ואין בו משום רבית וכתב הרא"ש ובזמן הזה שדינם כך שלא יפרע מן הערב אלא אם כן אין לו נכסים ללוה אין צריך תנאי זה ומותר מציעא. גוי קונה בחליפין ודוקא על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר דאין זכין לגוי בקדושין. ראובן ששלח שלוחו ליקח לו יין מן הגוי בחובו וכן עשה ומשכו והגביהו על העגלה וכאשר הביאו לעיר נתנו לשמעון שהיה חייב לו כמו כן ועתה ראובן תובע היין לשמעון כתב רבינו מאיר בתשובה דאין שליחו' לגוי ועוד דהוה ליה שליח תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים אף על גב דאמר ליה זיל תפיס לי כדמשמע. ועוד דדילמא קיימא לן כר' שמעון דישראל במשיכה ולא מיד גוי אלא בכסף ורשע לא מיקרי שמעון מטעם עני המהפך בחררה שהיה חייב לו כמו כן וקיימא לן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה במטלטלין מה שגבה גבה.
